שיטות בתים

בתמונה למטה, המפה של איינשטיין מדגמנת ארבע שיטות בתים:

משמאל למעלה בתי רגיומונטנוס.

מימין למעלה בתי פלסידוס המוכרים.

משמאל למטה בתי קמפנוס.

מימין למטה בתים שלמים בשיטת בית שווה מזל.

לחצו על התמונה כדי להגדילה:

שימו לב איך בכל השיטות קו האופק וקו רום השמיים נותרים זהים, זאת אומרת הצלב המרכזי הניצב במפה.

חישובים אסטרונומים מאפשרים לאסטרולוגים לדעת באופן קונסיסטנטי איפה ממוקם קו האופק של ציר בתים 1-7, ואיכן נמצא קו רום השמיים של ציר בתים 4-10, אבל לא כאן נמצא הקושי. הבעיה של אסטרולוגים לאורך הדורות היא הקושי בקביעת מיקומי הבתים שנמצאים בין צירים אלו. לדוגמא, במפה של איינשטיין זה לא בעייתי לדעת איפה מתחילים הבית ה-10 והבית ה-1 אבל את נקודות ההתחלה של הבית ה-11 והבית ה-12 יהיה יותר קשה לקבוע.

קיימות לא מעט שיטות בתים המשתמשות בחישובים מתמטיים-אסטרונומיים שונים כדי למצוא מענה לסוגיה הנ"ל, ואת השיטות הללו ניתן לחלק לכמה קבוצות מרכזיות:

את השיטה הראשונה, שהנציגה העיקרית שלה היא שיטת הבתים רגיומונטנוס (משמאל למעלה) בה השתמש וויליאם לילי ובה משתמשים כיום למפות שאלה, ניתן להסביר בדרך הבאה. מחלקים את קו המשווה השמיימי ל-12 חלקים שווים, ומשליכים חלקים אלו אל עבר מישור המילקה (ECLIPTIC PLANE) על מנת ליצור את שנים עשר הבתים. ראו תמונה הממחישה מישורים אלו למטה. שיטות בתים נוספות הפועלות בדרך דומה הן שיטת הבתים MORINUS ושיטת הבתים MERIDIAN, שיטות בתים שכאלו מכונות שיטות בתים של חלוקה במרחב. לגבי המושגים האסטרונומים, קו המשווה השמיימי הוא בסך הכל השלכה של קו המשווה בכדוה"א לעבר החלל, ומישור המילקה הוא המישור בו נע כדור הארץ יחד עם שאר כוכבי הלכת סביב השמש.

* גללו לתחתית העמוד כדי לראות תמונה של המישורים השמיימיים

השיטה השנייה, שהנציגה העיקרית שלה היא שיטת הבתים פלסידוס (מימין למעלה) היא שיטת הבתים הכי פופולרית כיום. היא מחושבת בצורה כזו שהשמש שוהה זמן זהה בכל אחד מבתי היום וזמן זהה בכל אחד מבתי הלילה, ביממה נתונה. מסיבה זו שיטת הבתים פלסידוס ודומותיה (למשל ALCABITIUS ו- KOCH) מכונות 'שיטות בתים המבוססות על מעבר זמן', כי הבתים נקבעים על פי משך הזמן שהשמש מבלה בכל בית ולא על פי חלוקה במרחב של מישורים אסטרונומים. אחד היתרונות של שיטת פלסידוס הוא שהיא מאפשרת לחשב שעות פלנטריות באופן מדויק על פי מעבר השמש בין הבתים. עם כניסת השמש לבית חדש מתחילה שעה פלנטרית חדשה וגם כל פעם שהשמש מגיעה לאמצע בית מתחילה שעה פלנטרית חדשה.

השיטה השלישית, שהנציגה העיקרית שלה היא שיטת הבתים קמפנוס (משמאל למטה), היא שיטת בתים בה משתמשים לא מעט באסטרולוגיה פסיכולוגית. בשיטה זו בדרך כלל מתקיימים הבדלים גדולים למדי בין הגדלים של הבתים. מבחינה טכנית מחשבים שיטת בתים זו על ידי חלוקת המאניך הראשון (PRIME VERTICAL) ל-12 חלקים שווים וחיפוש נקודות האינטראקציה של חלקים אלו עם מישור המילקה (ECLIPTIC PLANE), אינטראקציות אלו מהוות את ההתחלות של כל בית ובית. לצורך ידע כללי מה שנקרא "המאניך הראשון" מתייחס לספרה שמימית דמיונית של 360 מעלות, שבארבע פינותיה ניצבים ארבע פינות השמיים. שוב, ראו התמונה למטה כדי לקבל מושג על מישורים תלת ממדיים אלו.

השיטה הרביעית היא שיטת הבתים השלמים (מימין למטה), אותה ניתן לכנות שיטת בית שווה מזל והיא נמצאת בסכמה זו לצורכי הדגמת היוצא מין הכלל. שיטה זו חשובה משתי סיבות, משום שהיא צוברת פופולריות בקהילה האסטרולוגית בשנים האחרונות, ומשום שהיא מדגימה שנקודת האופק לא תמיד חייבת להיות מוצגת באופק המזרחי של מפת הלידה. היא גם מראה שאין צורך שהאופק יפתח את הבית ה-1 אלא הוא יכול לשמש כ"נקודה צָפַה" בתוך הבית הראשון, כאשר הבית הראשון יתחיל בפועל מהמעלה הראשונה של המזל שבו נמצאת נקודת האופק.

שיטת בתים חמישית ומעניינת (שהמפה של איינשטיין לא מדגמנת אותה) היא שיטת בתי פוֹרפְרִי, ובמקרה זה מה שמעניין בשיטה זו הפשטות שלה. שיטת בתי פורפרי מחלקת את מישור המילקה (ECLIPTIC PLANE) ל-12 חלקים שווים, ובכך נוצרים הבתים במפה האסטרולוגית. מה שנוח בשיטה זו העובדה שהבתים יוצאים שווים בגודלם בכל אחד מרבעוני המפה. ברוח מעט יותר אישית, אני בעבר השתמשתי בעיקר בשיטת פורפרי ממנה עברתי לאחרונה לפלסידוס במפות לידה, לרגיומונטנוס במפות שאלה ואת שיטת הבתים השלמים כנקודת הסתכלות נוספת על כל מפה כמעט.

עכשיו שכל עניין הבתים מתחיל להיות קצת יותר ברור זו היא ההזדמנות שלכם להתנסות עם שינוי ברירת המחדל ב-astro.com, ומוזמנים כמובן לחפש עוד מקורות בנושא כי תמיד אפשר להעמיק ולקבל עוד נקודות מבט.