"סטורן טורף אחד מבניו"

אולי אתם מכירים את הציור המפורסם של פרנסיסקו גויה (1746-1828), "סטורן טורף אחד מבניו". 
בציור רואים את האל הרומי סטורן (שבתאי בעברית), שבמיתולוגיה היוונית היה מיוצג ביד הטיטן כרונוס. 
ניתן לראות שסטורן נוגס באחד הילדים שלו בציור, וזה מתקשר למיתוס שבו סטורן היה נוהג לאכול את הילדים שלו, מחשש שאחד מהם יתעלה עליו בבגרותו.
במיתוסים כך גם הדברים קורים, ויופיטר בנו של סטורן אכן העפיל עליו, לאחר שהצליח לחמוק מאביו הקנאי. 




התמונה שמוצגת למטה היא תמונה של הצייר הפְלֵמִי יאן ואן קאסל, בן המאה ה-17, בה אנו רואים את אותו מוטיב. 
ניתן לראות את סטורן בכרכרה שלו בשמיים (כוכב או לא כוכב?), בעוד הוא טורף את אחד הילדים שלו (לי זה עשה אסוציאציות של טְרוֹפִּית משום מה). 
מתחת לכרכרה של סטורן ניתן לראות את הארץ בעוד השפעתו של סטורן שורה עליה. 
על האדמה אנו רואים מוטיבים מסורתיים של 'המזיק הגדול', שכוללים אנשים הסובלים מכל מיני רעות ותחלואות. 
ניתן לראות למשל אנשים שמתמודדים עם נכות, ברקע נערכת קבורה (סטורן נושא עמו מגל, בדומה למלאך המוות), ובקדמת הציור ניתן לראות אם וילדים אוחזים בתוצרת חקלאית (לסטורן קשר לחקלאות, שוב אותו 'מגל'). 
בציור אנו גם יכולים לראות לטאות, נחשים וצפרדעים. חיות אלו מקושרות לסטורן, משום שהן זוחלות, או בעלות זיקה לאדמה ולקרקע. אולי יש קשר גם לכך שהן בעלות דם קר, סטורן הוא הכוכב הכי רחוק מהשמש. 
סטורן עצמו מוצג כרגיל כאיש זקן, אך ואן קאסל בחר להציגו גם כקירח. חידוש אומנותי.

כשחושבים על אחד המזלות שסטורן אחראי עליו, גדי. מזל זה נמצא במולות למזל סרטן. יש לנו כאן הנגדה בין תקופת הזקנה בחיי האדם (סטורן - גדי) לתקופת הינקות (הירח - סרטן).
גרמי השמיים מסתובבים בין מזלות אלו. משחר ההיסטוריה ניצבים הם אחד מול השני. אצל גויה, ואן קאסל וגם אצל אחרים זה די בולט, סטורן כטורף תינוקות.

וחשוב לזכור שבאופן מטאפורי, הזמן (כרונוס) מכרסם בכולנו, ובסוף לא משאיר מאתנו דבר.
לא לחינם קראו לסטורן 'אבא זמן'.

פוסט זה פורסם ביום שבת, יום המוקדש לשבתאי בשפות רבות. 
בעברית שבת, מלשון שבתאי. 
באנגלית Saturn מלשון Saturn's day שהפך ל- Saturday. 


*לחצו על התמונה כדי להגדילה*